ביהמ"ש המחוזי דחה ברוב דעות ערעור על גובה מזונות קטינה שיחול על האב בהגיעה הקטינה לגיל 6. בין היתר, לעמדת השופטת שבח יש להעלות את הסך של 1400 ₪, הנוהג מזה שנים ביחס לצרכי קטינים שאינם טעונים הוכחה, לכדי סך של 1600-1700 ₪; בכל הנוגע לפסיקת המזונות בעקבות בע"מ 919/15, השופטת שבח סבורה כי אין מקום להכרעה לפי נוסחה מתמטית קבועה המשקללת באופן קר את היחס בין זמני השהות ובין היכולות הכלכליות, והגוזרת את סכום המזונות הראוי מתוך אומדן צרכי הקטין לפי יחס זה; עוד לשיטתה, ראוי להנהיג גם ביחס לקביעת שיעור המזונות את מבחן "מעוף הציפור" הנהוג בהערכת גובה הפיצוי בתיקי נזיקין על ידי ערכאת הערעור.
מיני-רציו:
* ניסיון האב כעת להיתלות באי עריכת מסמך בכתב של ההתחייבות ו/או רישום פורמאלי כלשהו של התובעים ביחס לבית הינו ניסיון לזכות בסעד משפטי שלא בתום לב. מהראיות החיצוניות עולה, כי אכן ניתנה התחייבות למתנה ע"י האב. יחד עם זאת, נמצא כי ההתחייבות עליה הסתמכו הבן ורעייתו ועל בסיסה שינו מצבם הינה זכות למגורים בבית בלבד ולא התחייבות המעניקה לאחרונים זכות בעלות קניינית במקום. בסופו של דבר נקבע כי מעמד הבן ורעייתו בנכס הינו של ברי-רשות, אשר העמידו תמורה בגין רשות זו ואשר זכותם בלתי-הדירה ומשכך אין בסיס שבדין לסילוק ידם מהבית.
* מחלוקת שעניינה פרשנות צוואה בכתב יד, וכוונת המצווה באזכור שמו של הנתבע בצירוף תוארו כעו"ד ומספר הטלפון בצידו מתחת לשמה של הבת – התובעת, האם נועד לשם ציונו כזוכה נוסף בצוואה (כעמדת הנתבע, המבקש לקבוע כי הינו יורש מחצית מן העיזבון), שמא צוין שמו של הנתבע כמוציא לפועל של הצוואה ו/או כעו"ד שטיפל עבור המנוח בנכסיו, ואזי אין לו כל חלק בעיזבון (כעמדת התובעת). עוד נדונה סוגיית נטל ההוכחה הרובץ על שכמו של בעל תפקיד החב בחובת אמון וטוען לפרשנות לפיה הינו זוכה מכוח צוואתו של לקוחו.
מיני-רציו:
* אחריות היורשים לחובות טרם חלוקת העיזבון מוגבלת לנכסי העיזבון. רק מאלה ניתן להיפרע. על התובע מוטל הנטל להראות כי קיימים בעיזבונו של המנוח, שטרם חולק, נכסים כדי סכום התביעה
* חוזים – תנאים – תנאי מתלה
* ירושה – יורשים – חובות פסקי דין
