זוגיות והורות משותפת

הסכם בין ידועים בציבור

כיום ההגדרה ל"ידועים בציבור" ערטילאית ותיקבע ע"י בית המשפט בכל מקרה לגופו. בתי המשפט הכירו בזוגות ידועים בציבור גם כאשר לא התגוררו יחדיו, לא ניהלו חשבון בנק משותף, ולא ניהלו מערכת יחסים זמן רב. התקופה הקצרה ביותר בה הכירו בתי המשפט היא שלושה חודשים בלבד.


חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הקובע את "ברירת המחדל" של יחסי הממון בין בני זוג שנישאו מיום 1.1.1974 ואילך, אינו חל על ידועיים בציבור. הפסיקה החילה על בני זוג שכאלה את "הלכת השיתוף בנכסים", לפיה כל נכס שנצבר בתקופת החיים המשותפים שייך בחלקים שווים לשני בני הזוג, ללא קשר לרישומו. 


לעיתים קרובות, בני זוג ידועים בציבור או אחד מהם, נכוו כבר מגירושין או סיום מערכת יחסים זוגית קודמת, ואפילו יש להם או למי מהם ילדים מנשואים קודמים. במקרה כזה, של "פרק ב'", מבקשים בני הזוג להגן על הרכוש שצברו עד כה. 


לאור כל זאת, בני זוג ידועים בציבור המעוניינים בוודאות, ציפיה והגנה על נכסיהם, חייבים בעריכת הסכם ידועים בציבור להסדרת המשטר הרכושי ביניהם. הסכם זה אינו דרוש רק במקרים שבהם רצויה הפרדה רכושית, שכן ניתן באותה מידה לקבוע בהסכם שהנכסים הנצברים יהיו משותפים. בניגוד להסכם קדם נישואין או להסכם גירושין, אין חובה לאשר את ההסכם בבית המשפט או בבית הדין הדתי כתנאי לתוקפו. יחד עם זאת, אפשר ואף מומלץ לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה מכוח הדינים הכלליים או למצער לחתום בפני נוטריון. עם זאת, באם ידועים בציבור מתעתדים להינשא, הרי שאז יש לאשר את ההסכם בבית המשפט כתנאי לתוקפו. 


מומלץ איפוא להסדיר בהסכם את סיום תקופת החיים המשותפים, הבעלות ברכוש שקדם לחיים המשותפים, הזכויות בנכסים שצברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים ועוד. במקרים רבים מבקשים ידועים בציבור לקבוע שרק הרכוש שיירשם בבעלות שניהם יהיה משותף, על פי יחס הרישום, ואילו יתר הרכוש יישמר בהפרדה.